אמונות מרפאות
כבר שנים שאני חולמת למצוא דרך לסגור את היום עם הילדודס בצורה חיובית ונכונה.
כמה קרה שדווקא בסוף היום, בזמן המיוחד הזה של ההכנה לשינה, דווקא אז נגמרים לי הכוחות והסבלנות והטונים מטפסים ועולים ושפשוט ייכנסו כבר למיטות!
המון.
ואז הגדולה נעלבת והאמצעי לא משתף פעולה. הקטנה מתחילה לבכות וגם הגדולה וחוזר חלילה.
ואני נעה בין כעס, רגשות אשם וסתם עייפות..
והנה נרקם לו הדבר הזה שקיבל אצלנו את השם 'תפילת לילה'.
היא נולדה מתוך השראה של הרבה מקורות שאספתי בדרך –
קריאת שמע שעל המיטה, בה החלק האהוב עלי:
"בְּשֵׁם אֲדֹנָי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מִימִינִי מִיכָאֵל, וּמִשְּׂמֹאלִי גַּבְרִיאֵל, וּמִלְּפָנַי אוֹרִיאֵל, וּמֵאֲחוֹרַי רְפָאֵל, וְעַל רֹאשִׁי שְׁכִינַת אֵל."
כמה נעימה ומנחמת המחשבה הזו, שהמלאכים כאן, מקיפים אותי ושומרים עלי.
וחלק אהוב נוסף:
"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵינִי מוֹחֵל לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי אוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדִּי בֵּין בְּגוּפִי בֵּין בְּמָמוֹנִי בֵּין בִּכְבוֹדִי בֵּין בְּכָל אֲשֶׁר לִי בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּמַחֲשָׁבָה בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה. בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה בֵּין בְּגִלְגּוּל אַחֵר לְכָל בַּר יִשְׂרָאֵל וְלֹא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִבָּתִי."
אני זוכרת שגיליתי את התפילה הזו לראשונה ונדהמתי; כמה חוכמה. לומר את הטקסט הזה כל לילה, לפני השינה. לשחרר, לסלוח, להרפות. לזולת, וגם לעצמי:
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁלֹּא אֶחְטָא עוֹד וְלֹא אֶחֱזוֹר בָּהֶם וְלֹא אָשׁוּב עוֹד לְהַכְעִיסֶךָ וְלֹא אֶעֱשֶׂה הָרַע בְּעֵינֶיךָ. וּמַה שֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ מְחוֹק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יִסּוּרִים וָחֳלָיִם רָעִים."
גם הדף הזה, שמציע 50 שאלות לשאול את ילדנו במקום "איך היה היום שלך?" שימח אותי. יש כאן שאלות שעוזרות להתחבר לטוב, להיות בתשומת לב לרגשות שלי, לזולת. שאלות שיוצרות חיבור. שמחברות אותנו אל הלב. גם זו דרך נהדרת לסיים את היום.
מקור גדול להשראה עבורי בימים אלה הוא ברוס ליפטון, ביולוג חוקר תא, וספרו 'הביולוגיה של האמונה' (מומלץ!! פותח את הראש ואת הלב);
הספר עוסק בקשר בין האמונות שלנו להתנהגות של כל תא ותא בגופנו. הוא בעצם טוען, בשם מדע האפיגנטיקה, שלא הגנים הם הקובעים את בריאותנו הפיסית או הנפשית – אלא האמונות שלנו. ומתברר שאחוז גדול מן האמונות שלנו לגבי עצמנו הן שליליות והרסניות.
אוי ואבוי! עוד סיבה לחרדה!!
לא אם נתחיל לשנות את האמונות שלנו.
יש כמה דרכים וכאן אזכיר אחת מהן;
(באחד הפוסטים הבאים אני מתכוונת לדבר על דרך נוספת לעשות זאת).
מספרו של ליפטון למדתי שמוחם של ילדים עד גיל שש נמצא בתדר המכונה "גלי תטא". אפשר לומר שזהו תדר היפנוטי ולכן המוח שלהם נמצא במצב הקלטה.
זו הסיבה שכדאי מאוד להיזהר במילותינו כשאנחנו מדברים עם הילדים שלנו ולא לומר משפטים כמו:
"אתה לא נזהר."
"למה את תמיד מנגבת על הבגדים?"
"אתה לא מקשיב לי!"
המשפטים האלה, הקביעות האלה, מקליטות אצל הילד "תוכנת הפעלה" שתישאר שם. ככל שנחזור עליהם יותר – התוכנה תוטמע חזק יותר במערכת והילד לא ייזהר, ינגב על הבגדים ולא יקשיב לנו. פשוט כי אמרנו לו שהוא כזה. הגיוני, נכון?
ומכיון שמתברר שכבוגרים, 95% מהזמן אנחנו פועלים מתוך המוח האוטומטי הלא-מודע שלנו ולא מתוך המוח היצירתי שלנו כפי שהיינו רוצים לחשוב שאנו עושים – כדאי מאוד שתוכנות ההפעלה של המוח הלא מודע תהיינה חיוביות ויצרניות ולא הרסניות.
אז כאשר מדובר בילדים עד גיל שש –
בואו נשים לב למה שיוצא לנו מהפה. נשתדל לומר את הדברים בצורה חיובית, ואם יש לנו משהו אחר להגיד – לנסח אותו כך שאנחנו אומרים לילד שההתנהגות שלו היתה שלילית, ולא הוא עצמו.
דוגמה?
"התנהגת בחוסר זהירות כשזרקת את הכדור באמצע הסלון."
ולא –
"אתה שוב לא נזהר עם הכדור!"
הדברים ידועים לרובנו, אך כשמבינים שאלה שתי אמירות שונות לגמרי וה"תיכנות" שהן יוצרות שונה לחלוטין, קל יותר להפנים וליישם.
וכאשר מדובר בילדים גדולים יותר?
או בנו עצמנו, ה'גדולים'?
ובכן, יש זמנים ביום בהם המוח נמצא בגלי תטא. ואלה הם הרגעים הראשונים של ההתעוררות, והרגעים האחרונים לפני שנרדמים.
זמן מצוין להקליט אמונות חדשות על ההארד דיסק.
פה נכנסת 'תפילת הלילה' שלנו.
המשפטים צריכים להיות בלשון חיובית.
בזמן הווה.
והוספתי גם את המילה תודה לפני כל משפט כדי לחבר את הילדים (ואת עצמי כמובן) למקום של הכרת הטוב והודיה.
יש לנו טקסט מסגרת קבוע ולפעמים אני מוסיפה באמצע עוד כמה הצהרות חיוביות בפריסטייל.
אני יושבת ליד בני ואומרת משפט-משפט והוא חוזר אחרי. אחר כך אני עושה זאת עם הגדולה. (עם הקטנה עדיין לא. איתה אנחנו עדיין בשלב המופלא שלפני המילים.)
וזו התפילה שלנו:
תודה שאני בריא.
תודה שהגוף שלי בריא.
תודה שהנפש שלי בריאה.
תודה שהלב שלי טהור.
תודה שהנשמה שלי טהורה.
תודה שאני אהוב.
תודה שאני מוגן.
תודה שאני חכם.
תודה שאני יצירתי.
תודה שאני חבר טוב.
תודה שאני אח טוב.
תודה שאני בן טוב.
תודה שאני אוכל מזון בריא.
תודה שהחיים שלי טובים.
אני אוהבת אותך.
בתחילה, הילדים לא תמיד זרמו איתי.
אחר כך התחילו להשוות למי אמרתי יותר משפטים,
והיום פשוט מבקשים שאבוא לומר איתם את התפילה.
והחלק האהוב עלי הוא הפיהוק שמגיע סביב המשפט השלישי (זה הרגע שאני אומרת לעצמי בלב: יש! אנחנו נכנסים לתטא!) כי גם האמצעי שלי, שעדיין לא בן שש, לא זוכה לשמוע ממני רק פנינים חיוביות במשך היום, וזה זמן תיקון מבחינתי.
משהו חשוב מאוד שאני רוצה להוסיף הוא שאחת הסיבות שהתחלנו עם תפילת הלילה היתה שרציתי לנסות לעזור לבני עם בעיית עור שנמשכת כבר זמן מה ועדיין לא הבריא ממנה, על אף נסיונותינו הרבים והמגוונים להתמודד איתה. כך שבתפילה שלו הוספתי את המשפט: "תודה שהעור שלי בריא."
מה אני מציעה בעצם?
שאם אתן מחליטות לנסות את זה בבית – תחשבו על דבר אחד (או יותר) שהייתן רוצות לעזור לילד שלכן לשנות. קחו אמונה שלילית כזו או אחרת שלו לגבי עצמו, (בדרך כלל זו גם האמונה שלנו..) זה יכול להיות משהו שקשור בהתנהגות, או בעניינים בריאותיים – וזה בדיוק המקום לייצר הצהרה חיובית בנושא ולעשות ממנה 'שטיפת מוח חיובית'.
דוגמאות יכולות להיות:
תודה שאני מתנהגת בכבוד / באחריות / תודה שאני מתחשב באחרים / תודה שאני עוזר במטלות בבית / תודה שאני מתגברת על הפחדים שלי וכו' בהתאם לסיטואציה עם כל ילד.
וכפי שאנחנו יודעים כמה חשוב להזין את נפשנו ואת נפשות ילדינו במזון הנכון, באמונות המיטיבות והמעצימות, כך יש חשיבות למזון שנכנס לנו לפה.
בשנה שחלפה מאז הפוסט הראשון שלי (והיחיד עד כה) הכנסתי לחיי ולחיי המשפחה שלנו שינוי אחד פשוט בתחום התזונה שממשיך להביא טוב לחיינו.
המודעות שלנו לתזונה מיטיבה התרחבה וממשיכה להתרחב ולמדנו הרבה דברים שלא ידענו קודם.
והיום אני משתפת את הבשורה שבשינוי הזה כי אני מאמינה שתזונה נכונה ובריאה יכולה למנוע מחלות.
גם כהומאופתית, קיבלתי על עצמי לעזור לאנשים להסיר את המכשולים לבריאותם לפני שאני מתחילה בטיפול, ולעתים המכשול הוא לא משהו פעיל שיש להסיר, אלא דווקא אי-עשייה. כמו במקרה של רובנו – כמה מאיתנו מצליחים לעמוד בהמלצה העולמית של אכילת 9-13 מנות של ירקות ופירות, בחמישה צבעים? ואם אפשר, אז כאלה שנקטפו ממש לאחרונה ולא לפני שבועות או חודשים?
אז יש דרך לעשות את זה בקלות וללא מאמץ.
אם גם אתם מרגישים שאתם לא אוכלים מספיק ירקות ופירות, מבחינת כמות, או מגוון, או איכות, כתבו לי.
בפוסט הקודם הצהרתי שאשתדל לשתף בכל פוסט קישור אחד לאתר של מתכונים טבעוניים – מתוך תחושת שליחות כטבעונית פז"מניקית - אז הנה האתר המעולה של ליבי לוי גרינברג. מתכונים בריאים, אבל ממש, וטעימים שאין דברים כאלה!
ולסיום, עוד תגלית מפתיעה :-)
גיליתי שפעם בשבוע ללכת לישון עם הילדים עושה לי ריסטארט רציני אם כבר בהארד דיסק עסקינן.
תעשו את זה!
מגיע לנו. בואו נפרגן את זה לעצמנו. לילה אחד להתנתק מכל המסכים והמטלות שמחוץ למיטה שלנו ופשוט ללכת לישון. לילה. שלם. עד כמה שרק ניתן במסגרת הנסיבות שלפעמים מגיעות אלינו בלילה בטפיפות רגלים קטנות ומעירות אותנו..